בגיל 20, המסע שלי העמיק. טסתי להודו ולתאילנד
כדי להעמיק בתרגול הבודהיסטי שהייתי בו באותה תקופה, אך המסע שם הוביל אותי ללימוד ותרגול של טנטרה יוגה מסורתית,
ושם נחשפתי לעולם המופלא של היוגה המסורתית והתמסרתי לתרגול וגיליתי את עבודת קרקעית האגן מתוך המסורת הטנטרית הגילוי הזה הצית בי סקרנות עצומה ורעב ללמוד עוד: ומאז העמקתי ותרגלתי שיטות רבות לעבודת רצפת אגן – מיוגה פאולה וקיגל ועד שיטות אזוטריות כמו פומפוואר.

כשחזרתי לארץ המשכתי לתרגל וגם לרקוד, והעברתי סדנאות וקורסים של טוורקינג עבודת קרקעית אגן- ומג'יק (תרגול אנרגטי ויצירת מציאות).

בגיל 26 עברתי משבר נפשי קשה ו"התפרצות" של פוסט טראומה מורכבת, אשר פירק את חיי. הטריגר היה עבודה אנרגטית-מינית במרחבים של נאו-טנטרה ושמאניזם בארץ. העבודה הייתה מאוד מאוד לא אחראית ומאוד לא מיודעת טראומה.
המשבר הזה שלח אותי לשאלה האם אני בכלל רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה? אם יש לזה כזאת נפיצות.
אך התשוקה עדיין בערה בי, ועם איחוי חיי והפצעים האישיים שלי, הבנתי שאני רוצה להמשיך בעבודה הזו- רק בדרך אחראית יותר.
וכך יצרתי את "מתאגנות".
רציתי ליצור נתיב המאפשר לנו להתחבר לאגן ברגישות ובמיודעות לטראומה- אך מבלי לוותר על העוצמות הג'וס החושניות והקסם.
לכן לקחתי על עצמי להנגיש את הדרך הזו בצורה אחראית ובטוחה
ולמדתי הוראת יוגה רגישה לטראומה- בגישת "מקום שקט".
השנה אני גם לומדת קורס נוסף של יוגה רגישה לטראומה- בגישת "בגוף אני מבריאה", המתמקד בעבודה עם פגיעות מיניות וטראומה מורכבת.